רשות המיסים בישראל - מחלקה לתיקים מיוחדים נ' בר ספנות (2006) בע"מ ואח'

החלטה

ביום 29.5.13 הגישה המשיבה 1, היא המאשימה בתיק זה, בקשה דחופה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקשים, האמורים להעיד כעדי תביעה מטעמה, ולהקדמת מועד ההוכחות הקבוע בפניי ליום 18.6.13.

הבקשה נבעה ממחיקת העתירה המנהלית שהיתה תלויה ועומדת בעניינם של המבקשים, וכתוצאה מכך, ביטול הצו הארעי אשר מנע את גירושם מן הארץ.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט רום ביום 29.5.13, עקב שהותי בשבתון, טען ב"כ המאשימה כי בכוונת רשות האוכלוסין וההגירה לגרש מיידית את המבקשים מן הארץ, ובמעמד הדיון הוסיף וביקש כי בית המשפט ייתן צו מעצר או צו המורה לרשות האוכלוסין להמשיך ולהחזיק את המבקשים במתקן מסורבי הכניסה "יהלום", שם שהו בעת קיומו של צו המניעה הארעי.

כב' השופט רום נעתר לבקשה במעמד צד אחד, והורה על עיכוב יציאתם של המבקשים מן הארץ למשך 30 יום, נוכח חשיבות עדותם להליך הפלילי. עוד הורה לרשות האוכלוסין וההגירה להמשיך ולהחזיק את המבקשים במתקן "יהלום" או בכל מתקן אחר למשך 14 יום.

ביום 30.5.13 הגיש ב"כ המבקשים בקשה לעיון מחדש בהחלטת כב' השופט רום, וזו נקבעה על ידו לדיון בפניי ליום 3.6.13.

בבקשה ובמעמד הדיון הלין ב"כ המבקשים על בקשת המאשימה, ועל שהותם הארוכה של המבקשים במתקן מסורבי כניסה, אשר אינו מיועד לשהות הארוכה ממספר ימים, ובו לא ניתנים למבקשים תנאי מחיה בסיסיים, וזאת למרות שמדובר בעדים ששהותם בישראל נדרשת ע"י רשות מרשויות המדינה לצורך שמיעת עדויותיהם.

ב"כ המבקשים עתר כי המבקשים יוחזקו בדירה או אכסניה, ולא בתנאי מעצר, ולחילופין, התנגד לעיכוב יציאתם של המבקשים מן הארץ.

ב"כ המאשימה השיבה כי עיכוב היציאה מן הארץ נדרש על מנת למנוע גירושם של המבקשים ולהבטיח את התייצבותם למתן העדויות, וכי השמתם במשמורת רשות האוכלוסין נדרשת הן לצורך הבטחת התייצבותם והן לצורך פיקוח שמא יושפעו ע"י מי מהנאשמים, לאור טיעונים שהועלו בעבר במסגרת הבקשה לעדות מוקדמת.

לדבריה, אין למאשימה את הכלים והאמצעים לשכן את המבקשים במקום חלופי ולספק פיקוח והשגחה במשך 24 שעות ביממה, למניעת השפעה או הימלטות, אך אין לה התנגדות כי המבקשים יועברו למתקן נוח יותר של רשות האוכלוסין.

עוד חזרה ב"כ המאשימה על בקשתה להקדים את מועד הדיון, על מנת לקצר את שהות המבקשים בארץ.

נציג רשות האוכלוסין שהתייצב לדיון, מסר כי הם מעוניינים לגרש את המבקשים מן הארץ, ברגע שהדבר יתאפשר, וכי כיום המבקשים מצויים במתקן "יהלום" בתנאים טובים, אך כי אין להם התנגדות כי המבקשים יועברו למשמורת המאשימה.

לשאלת בית המשפט, אישר הנציג כי רשות האוכלוסין אינה זקוקה לצו מעצר לצורך שהייתם של המבקשים במתקן "יהלום", שם הם מוחזקים מכח היותם מסורבי כניסה לישראל.

לאחר הדיון, הודיעה רשות האוכלוסין, כי למרות דברים שנאמרו בעבר בתיק העתירה המנהלית, הוחלט שלא להתיר כניסה זמנית של המבקשים לישראל, נוכח טענות ב"כ המאשימה כי לא ניתן יהיה לפקח עליהם בעת שהייתם בישראל.

ב"כ המבקשים הוסיף וטען בכתב, כי לאחר הדיון פנה לרשות האוכלוסין בבקשה להתיר כניסתם של המבקשים לישראל, אך נמסר לו כי הם מוחזקים במתקן כליאה מכח החלטת בית משפט זה.

עוד טען, כי לא ניתן לעכב את יציאתם של המבקשים מן הארץ, מאחר והם אינם מצויים בישראל, אלא במתקן אקס טריטוריאלי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי במצב הייחודי שנוצר בתיק זה, לאור העובדה שהמבקשים הם עובדים של המשיבה 2, אשר אף הגישה בשמם את העתירה המנהלית מכוחה שהו עד כה בישראל, ולאור הטענות בדבר נסיון להשפעה על עדים, כפי שעלה בדיונים בבקשה לעדות מוקדמת, הרי שקיים חשש ממשי כי אם המבקשים יעזבו את הארץ, הם לא יתייצבו למתן עדותם.

לאור האמור, קמו התנאים האמורים בסעיף 73 (ד)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן- החוק), להורות על עיכוב יציאתם של העדים מן הארץ.

לא מצאתי בטיעוני ב"כ המבקשים כל הצדקה לשנות מהחלטת כבוד השופט רום בעניין זה.

אשר לטענה כי לא ניתן לעכב את יציאתם של המבקשים מן הארץ, שכן הם לא שוהים בישראל אלא בשטח אקס טריטוריאלי, אינני יכולה לקבלה, וב"כ המבקשים לא הציג כל אסמכתא משפטית התומכת בטיעוניו. למעלה מן הנדרש אציין, כי לטעמי קבלת טענה זו עשויה לפגוע דווקא במבקשים ובטענותיהם על הפרת זכויותיהם בעת שהותם במתקן.